קמים לתחיה

קטגוריה: עבודת הנפש

 קמים לתחיה

בס"ד

 בחלוף השנים למד האדם להתרגל לשגרת חיים ולצרכים חומריים מה שמרחיק את מחשבותיו ועיסוקו בתכלית קיומו.כאשר בני האדם מחונכים להצלחה ושאפתנות הם נשאבים אל מירוץ החיים, ולפעמים מוקדם מדי. מירוץ החיים מצריך בשלות נפשית ועל מנת  לצלוח אותו בצורה הנכונה ביותר על האדם ללמוד מה היא מטרתו, מה הוא מחפש באמת, ומדוע הוא חי?

כאשר אדם נמצא בנקודה בה הוא מוקיר את החיים עצמם – הוא מודה על כל רגע, צעד ושעל במהלך הדרך.

על מנת ללמוד להעריך את החיים כפי שווים האמיתי האין סופי, תחילה עלינו להכיר את המושג "חיים".


התורה הקדושה מלמדת אותנו רבות על חשיבות החיים, בקיצור שולחן ערוך שהוא ספר ההלכות הבסיסיות בהלכות שבת מופיעה הלכה מקסימה המלמדת אותנו על חשיבות החיים :

כאשר אדם נפצע או נמצא במצב בו חייו בסכנה רצוי ואפילו מחויב אותו האדם לחלל את השבת על מנת להציל את חייו, כי אין התורה ניתנה אלא לחיים, ועל מנת לקיימם, כלומר קדושת החיים מקומה הוא  בראש סדר העדיפויות של האדם.

 

כאן ועכשיו..

 

אחד משמותיו של הקב"ה המבטא את מידת הרחמים מורכב מאותיות י' ק' ו' ו- ק', יחדיו הן יוצרות את המילה "הויה". ההתרחשויות במציאות החיים שלנו הינן מדויקות לגמרי, כל דבר קטן המתרחש לאדם בחייו נכתב ונחתם לפני שהתרחש. במהלך של חיפוש אחר הפנימיות אנו פוגשים עבודת נפש בדרך יהודית המחוברת אל המקורות הקדושים, המסוגלת לקחת אותנו אל מחוזות נפלאים המראים לנו כי כל רגע קטן חשוב בדיוק כמו גאולה וישועה גדולה שלה אנו מצפים.

אותם רגעים קטנים מהווים סימנים לאדם להתבוננות על חייו ועל מידותיו, באופן כנה, על האדם לצפות ברגעים הקטנים הללו וללמוד מהם כיצד הוא יכול לשייך אותם אל נפשו.

החיים מלאים ברמזים לאדם לגבי עולמו הפנימי, ע"י חשיבה מעמיקה ניתן לפרק את האירועים לפרטים המראים לאדם היכן הוא יכול לבצע שינוים שיעזרו לו לשחרר תקיעויות  בחייו במגוון תחומים, לעתים מאירה לאדם חכמה אחת המראה לו כיצד שינוי קטן יכול לפתוח את שערי השפע הרוחני והגשמי.

 

כ"ש לעיל האדם מורגל בשגרת חיים לרוב קדחתנית המובילה אותו למצב של טייס אוטומטי הוא מבצע את הפעולות השגרתיות ללא מחשבה. התודעה של אותו טייס אוטומטי מוגבלת לביצוע הפעולות הבסיסיות שיקיימו את הצרכים של האדם ומשפחתו. עד שכל תודעתו מלאה בחומר ואינה משאירה מקום פנוי אל אור אמיתי שיכול לעזור לו להתמודד אל מול  הפערים הפנימיים בין הרצונות שלו לבין ההתרחשויות במציאות.

כלומר כאשר אדם רוצה בדבר מסוים וטרם השיגו, לרוב מתעוררת תחושת כעס ותסכול, מדוע לא קיבל את שמגיע לו.

בנוסף המחשבות שעוסקות אך ורק במציאות הגשמית ואינן משימות את ליבן לכיוון רצונות הלב האמיתיים, מובילות את האדם לצורת חשיבה מתכננת ומתוכנתת.

רוב היום האדם עסוק במה הוא כבר עשה ובמה הוא עומד לעשות, אך הרגע בו הוא עושה משהו הולך ומתבזבז, הוא מפספס את הרגעים הנדירים בחייו ולעתים גם בחייו של קרוביו, ילדיו ואף במערכת היחסים הזוגית שלו.

 

החשיבות של התבוננות מעשית טמונה לאו דווקא בזמן אותו האדם מפנה לעבודה רוחנית מסוימת, או מדיטציה מכוונת מראש, החשיבות הגדולה ביותר טמונה דייקא תוך כדי החיים.

בזמן אמת לאדם יש יכולת לבחון את תגובותיו ותגובות סביבתו, הוא מסוגל לחשוב על הכלים שרכש בזמן הנסיון וגם אם לא עמד בו לפי דעתו – עצם ההתבוננות תוביל אותו לעבודה אשר בסופה יוכל להגיע לתיקון אותו דפוס או מידה.

 

אכן נאמר ע"י הרמח"ל הקדוש שכתב את הספר "מסילת ישרים" המבאר את המידות ודרך תיקונן כי לעתים יכול לקחת לאדם כ- 20 שנים לתקן רק מידה אחת, אך יחד עם זאת כל מה שאפשר לקלקל עלינו להאמין כי ניתן לתקן כך אמר ר' נחמן מברסלב. הזמן הוא אינו מרכיב בשינוי, כלומר איננו יכולים לעמוד עם שעון עצר ולקבוע את הזמן בו נצליח לתקן מידה, הדרך יכולה לארוך שנים או אף פחות , והכל תלוי בתיקון הכתוב לאדם מלמעלה.

אל לאדם להתייאש מן העבודה כי הוא אינו יכול לדעת לעולם מה הסיבה אשר בגינה הוא נמצא בעולם ומתי שהותו כאן תיגמר. לכן יש חשיבות רבה להבנה כי סבלנות נדרשת על מנת להשתנות, וכל עוד יש לאדם רצון להשתפר ולהתחבר לשורש הטוב הטמון בו הסבלנות תיכנס לתוקפה באופן אוטומטי.

 

חשיבות הכאן והעכשיו לאדם הינה משמעותית, עצם החוויה וחידוד העיניים הפנימיות עוזרות לאדם לראות את רגשותיו, תפיסות עולמו, את המכשולים ואת הנקודות הטובות הקיימות בו כמשאב בלתי נדלה.

 

 

“לב טהור ברא לי אלוקים", אז למה אני מרגיש שהלב אטום?

 

לב האדם טהור מבסיס בריאתו, נקי וזך מהקפדות שנאה וכעס, מרוקן מקנאה ופחד- טהור לגמרי.

אך הוא מכוסה בשכבות שכבות של עורלת הלב שתפקידו של האדם לקלף במהלך חייו, רובד אחר רובד, קליפה אחת אחרי השניה עד שהוא מגיע לבסוף אל הלב האמיתי הפועם בקרבו.

 

חוויות רבות ומשונות מכריעות על מצב הלב, לעתים אנו מרגישים שאנו לא מרגישים שום תחושה, אפילו לא עצב או שמחה. עובדה זאת מתקיימת מאחר ושכחנו להרגיש. שכחנו לעצום את עינינו ולאהוב את עצמנו ואת הבריאה כולה, שכחנו לסלוח, שכחנו לכאוב ולבכות באמת כי כואב לנו, שכחנו לחמול ולחבק, שכחנו לפרגן ולא רק לאחרים ולא רק לעצמנו- גם לו לקב"ה.

אותן חוויות בונות את האדם ומעצבות את אופיו בהתאם לתפיסת החיים השורשית המפעילה אותו, אך בו בזמן גם גורמות לו לעיוות בדרך בה הוא מתבונן על המציאות. אותם עיוותים בתפיסת המציאות נובעים מחוסר יכולת להבין ולהתמודד עם רגשות לכן לנפש האדם קיים הצורך במנגנוני הגנה שיגנו על האדם מהתמודדות שאינו בשל לה באותו הזמן. כאשר הנפש מוכנה להתמודדות מנגנוני ההגנה מרפים את אחיזתם ומאפשרים לאדם לפגוש את  החוויות המשמעותיות ביותר בשבילו. כל אדם בכל זמן שהוא פוגש את נקודת ההתעוררות בחייו, היא שריקת הפתיחה של היציאה אל מסע פנימי לגילוי האמת.

 

הלב כאיבר בדת היהודית בשונה מן הרפואה המערבית הוא משכן המחשבות והרצונות של בני האדם,כמו כן הלב הוא גם משכן הרגשות  והדחפים. כאשר לבו של אדם מוזן ברגש שלילי מסוים הוא אוטם את ליבו אף יותר ומרחיק אותו מן האמת, והחשוב ביותר הוא מרחיק אותו מעצמו.

אותה אטימות גורמת לאדם להתקרב יותר ויותר אל עולם החומר מאחר וכל הרגשות השליליים ודרך ביטויין מלהיטות את יצר האדם , מלבות את הכעס והיסורים וכך חוזר חלילה.

 

על מנת לשבור את המעגל יש להכיר את הצד האחר, הצד הטוב באמת שקיים בתוכנו, התנאי הראשון להיכרות של אדם עם נשמתו, היא מקור הטוב המזין אותו הוא לאהוב את עצמך ולקבל את מי שאתה באמת, כפי מדרגתך ויכולותיך. אדם שחי בקבלה עצמית הוא אדם שמח הפועל בטוב לב ורצון להשפיע, מתוך אכפתיות לזולת ולחיים, מה שמאפשר לו להתקרב יותר ויותר אל יצרו הטוב, לעבוד על מידותיו ולתקן את אשר באה נשמתו לתקן בעולם.

 

תחיית המתים

 

במקורותינו מופיעות נבואות רבות המתארות את זמן ביאת המשיח ואחרית הימים, אחד המושגים המסקרנים והסוחפים  ביותר הוא "תחית המתים".

הכח המדמה מסייע לנו לדמיין את תחית המתים כאיחוד משפחתי עתיק עם אבותינו וצדיקינו, אך בל נשכח כי לכל מושג ישנה משמעות פנימית, גם לתחית המתים משמעות פנימית עמוקה משל עצמו.

בעל הסולם כותב במאמרו מהות הדת ומטרתה כי עצם קיומם של בני האדם הפועלים לרוב מתוך רגשות שליליים ותפיסות עולם מיוסרות היא מעל לטבע, כי החיים באמת מורכבים רק מרגשות השמחה האהבה ומעשי ההשפעה, כלומר עצם העובדה שאנו חיים היא נס גמור.

 

כאשר אדם עצוב או כועס על המציאות, כאשר הוא מצהיר שאינו מעוניין להיות חלק מהתנהלות החיים הוא אינו שמח, מה שעלול להוביל את האדם בסופו של דבר למוות נפשי. מוות נפשי יכול להתבטא בתחומים ואופנים רבים כמו חוסר אמונה באהבה, יאוש מזוגיות או מקשר, כאשר אדם אינו סומך על חבריו או על משפחתו, בחוסר קבלה של המציאות ונסיונות להפוך להיות משהו שלעולם לא יהיה.

 

תחית המתים לפי הפנימיות היא התעוררות הלב לרגשות אמיתיים, לרצון להתקרב ולחשוף את הטוב המוסתר מעינינו, המוות הנפשי מתמוסס ואדם יכול להרגיש חי, שמח ואוהב באמת גם כאשר הוא חווה יסורים רבים.

כאשר מתקבעת ההבנה כי כל מה שקורה הוא מדויק ומכוון, וכאשר האדם למד לעבוד באמת עם רגשותיו למרות הקשיים והמכשולים שבדרך הוא יכול לחוש את ליבו ולגעת ברגשותיו ללא חשש.

 

עינים עצומות לרווחה

 

לאן שאדם מביט, שם נמצאות מחשבותיו ובמקום שנמצאות מחשבותיו שם גם הוא נמצא כך אמר מייסד החסידות הבעש"ט הקדוש זצוק"ל. לכן עלינו תמיד לשים לב אל המבט שלנו - אילו אירועים ותמונות מצב נתפסים ברשתית העין המורכבת. ברגעי ההתבוננות הללו בחיים נוכל ללמוד עד אינסוף, ללא שום תואר מוגדר ומבחני קבלה.

מבט העיניים הוא החלון אל הנפש, הוא מספר לנו מה מתרחש בלב האדם וכיצד הוא מרגיש וחווה את החיים.

התבוננות בעינים פקוחות משמעותה קבלת המציאות כפי שהיא ללא חוסר הסכמה ותסכול, יחד עם מוכנות לכנות  ורצון לשינוי.

 

אדם יכול לעצור בכל רגע וגם יכול להמשיך להתקדם, החשיבות הגדולה ביותר היא לכך שתמיד ישים לבו אל עיניו האם הן פקוחות והתמונה בהירה  או עצומות בחוזקה ?

תגובות (0)

נשמח לראות את תגובתכם

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

evolotion

כניסת חברים