על אור וחושך

קטגוריה: חגים ומועדים

על אור וחושך

nחג החנוכה עומד בפתח, הזמנים הללו ימי חודש כסלו כל כך מיוחדים ומסוגלים לפתוח פתח לשערי תודעה נפלאה של האדם. חג החנוכה הוא חג בעל משמעות עמוקה ועליונה. במאמר זה התמקדנו במוטיבים העיקריים של החג הם האור והחושך. מה הוא אור אמיתי? ומה הוא חושך לפי הקבלה והחסידות? היכן אנו נמצאים בתוך כל הבלגן הזה ומה בכלל התפקיד שלנו בימי החג? כל זאת ועוד במאמר שלפניכם..

את מציאות החושך כולנו מכירים היטב, כל אדם וחויית המציאות דרכה הוא רואה את חייו, מאותה הנקודה הוא חושב ופועל בעולם ולעתים לצערינו רבות בחיים האדם שרוי במציאות של חושך ואפילה גמורה.

וכן גם כאשר לעתים נדמה כי המציאות מחייכת בטובה לאדם, רבות ההזדמנויות בהן הוא מתעורר לקול הצווחה הרמה של השעון המעורר המורה לו לצאת מהמיטה החמימה, כי העבודה המצטיירת כסיזיפית ומפרכת בעיניו עדין אינה תמה.

חווית המציאות כחשוכה היא הסוד הכמוס של כולנו, הפחד הנוראי ביותר המאיים על כל אדם הוא שיגלו את מציאותו הפנימית המאכלת כל חלקת חיים בנפשו. לשמחתנו הסוד הזה נגלה לנו בתורה הקדושה – הסוד הוא שכל אדם ואדם חווה את המציאות באותה צורה ומבנה!

אם מתבוננים ברמת המיקרו(היא הרמה הפרטנית להתבוננות במבנה הפיזיולוגי והרוחני)-יש שוני בין תפיסות העולם והמבנה הגנטי והתודעתי של האדם.

ואילו אם נתבונן בתמונה הגדולה שיוצר הפאזל מרובה החלקים שנקרא "החיים", נוכל לגלות כי המבנה הבסיסי של התודעה והגוף הפיזיולוגי, הינו זהה לגמרי אצל כל אדם. כלומר היסודות הבסיסיים עליהם בנויה תשתית האדם זהים, חומרי הגלם -זהים, אך האומנות והעיצוב שונה בתכלית.

לדוגמא: כל בני האדם בנויים ממבנה שלד ועצמות זהה, אך מבנה הגוף של כל אדם נראה שונה כלפי חוץ, זה הוא ההסתר הגמור השולט בעולם והוא מקור כל הבלבולים- מה שנגלה לאדם באופן חיצוני הנתפס ע"י חושיו, וברמת השכל השטחי התופס אירועים או אובייקטים כפשוטם הוא רק התוצאה של משהו עמוק הרבה יותר ושונה בתכלית ממה שמצטייר. פשיטא, מה שנראה לנו בעיניים חיצוניות הוא שונה לגמרי אם נתבונן דרך משקפי הפנימיות, לכן בלתי ניתן להסיק מסקנות על המציאות הגלויה והנסתרת,  מתוך בחינה שטחית או מתוך סדרה של עובדות יבשות, יש להרחיב כלי נוסף על מנת לחקור את סוד הבריאה, והיא האמונה מעל הדעת.

"אני הויה לא שניתי"

ה' הוא ההויה הכללית של כל אדם בפרט, כאשר האדם פועל ע"פ הוראות היצרן שניתנו לו משמים היא דרך התורה הקדושה, הוא יכול לחבר את עצמו אל ההויה הכללית - נשמות כל עם ישראל, המהוות יחד את השכינה הקדושה. המציאות הרוחנית איננה משתנה, החוקים הרוחניים פועלים על כל נשמה וכל אדם,מאחר והתורה היא אחת ומכאן שגם האמת היא אחת ובלתי ניתנת לשינוי.

 אם נשאל אדם כמה הם אחד ועוד אחד(1+1) הרי שתשובתו תהיה שניים, מדוע לא 1.999? מדוע לא 2.01? למה דווקא ובדיוק תוצאת התרגיל היא 2?

מאחר ואלו חוקי המתמטיקה המדויקים ואינם משתנים, על אחת כמה וכמה התורה עצמה, המסמך העתיק ביותר שקיים על פני האדמה ורב המכר הנפוץ ביותר על פני יבשות העולם הוא התנ"ך שאינו השתנה ולא ישתנה לעולם.

חגי ישראל אינם אלא רק ימים של אכילה, חופש מהעבודה ועונג אלא מהווים מדרגות רוחניות נשגבות שכל אדם פשוט ככל שיהא או רחוק מן הדת בכל הגדרה אשר ישים את עצמו תחתיה יכול לעלות עליהם ולטפס קצת יותר קרוב אל בורא עולם, הוא הוית האמת ומהות קיומנו בעולם.

על מנת לגעת במקצת אורו של חג החנוכה ננסה להבין בדרך של חווית המציאות האישית מבחינה חיצונית ופנימית את המוטיבים העיקריים המנהלים את החג הם האור והחושך.

 

אור וחושך – רזי המלים

 

היחסיות בין שני המושגים אור וחושך היא ברורה מעצם הגית המילה עצמה - “אור" היא מילה בעלת הברה אחת ושלוש אותיות מילה שבלתי ניתן לפרק אותה להברות. ואילו המילה "חו-שך" מורכבת מ-4 אותיות,2 הטעמות שונות וניתן לפרק אותה ל-2 הברות. לכאורה המילה אור מייצגת אחדות ואילו המילה חושך מייצגת את הריבוי, הפירוד מאחר וניתן לפרקה ליותר ממילה והברה אחת.

בגימטריא של המילה אור מתקבלת הספרה 9, ובגימטריא של המילה חושך מתקבלת הספרה 1.

 הגימטריא של המלים מרמזת לנו בעניין שורש החיבור אל האור האמיתי המצוי במעבר דרך רשויות רבות ונפרדות, על מנת להגיע לאמת האחת יש לעבור נסיונות רבים והיכרות עם אמיתות אחרות , כמו שכתוב "בעשרה מאמרות נברא העולם". כלומר ישנה אמת אחת ודרכים רבות למצוא אותה, שבילים רבים הנקרים בדרכינו ומפתים אותנו ללכת בהם אשר לבסוף מובילים אל האמת, השאלה מה הוא השביל הוא הנכון ביותר למסלול האישי שלי?

 החושך הוא פירוד , ההפך מהאור שהוא אחד ואינו משתנה, קיומו הכרחי על מנת להגיע אל נקודה של אור בנפש. האפילה היא כל דבר או עניין שיוצר ישות יחידה ונפרדת מן הכלל. לדוגמא כאשר אדם שונא או כועס הוא יוצר פירוד בינו לבין נשמה אחרת שגם היא חלק מהשכינה הקדושה. ניתן להמשיל זאת לאדם שכועס על הרגל שלו, והרגל מתחילה לענות לו כישות נפרדת לגמרי ממנו.

כוחו של העם היהודי הוא באחדותו - כאשר יראה כל אדם כי הוא עצמו, וזולתו קשורים זה בזה, הם אחד. כאשר עם ישראל מאוחד הוא יכול להביס את כל האויבים המנסים להשמידו, בדיוק כמו בסיפור  של חג החנוכה כאשר בית חשמונאי התאחד  למלחמה באמונה מלאה כי ה' יתברך ילחם את מלחמתם, ובאמת בכח האחדות הצליחו המכבים להציל את בית המקדש השני מחורבן גמור, את העם ממעשי שואה זוועתיים ואת הדת היהודית המיוחדת מהכחדה והשמדה.

 

מה הוא חושך?

 החושך קיים על מנת שנוכל לחפש באפילה את הדרך הנכונה,האפילה אינה פיזית או מוחשית כפי שאנו מתארים אותה, שהרי אנו לא באמת מחפשים בחושך יש אור בשמים ואנחנו רואים מסביבנו את העולם , אך העניין האמיתי הוא שאנו רואים בעיני השכל שלנו בלבד, האפילה היא תודעתית.

האפילה והחשיכה האמיתית הן דווקא כשאנו רואים כל כך הרבה אפשרויות מגוונות .אם למרות  האפשרויות המרובות מחליט האדם לחפש את האמת הרי שטמון במעשיו אלו מאמץ גדול. זו היא מלאכת בורר,במהלך החיפוש הפנימי נאלץ האדם להתמודד ולהפריך אמונות פנימיות ותפיסות עולם חזקות, להשליך החוצה את הפסולת והשקרים, עד שיתקרב לאט לאט לאמת המזוככת. ע"מ לעמוד במשימה הוא צריך רצון חזק והתבטלות לכל מה שיגלה לעיניו. החושך הוא המקום בו האדם אינו מחובר אל האמת היחידה, אל ההויה.

החיפוש והבירור מתרחש בדרכים שונות, חיפוש אחר אמיתות רוחניות ומשמעות החיים יכול להיות ארוך ומייגע, לעתים אף מייאש ולכן משול הוא לחושך.

 

קליפת נגה

את קליפת נגה בסיפור חג החנוכה מייצגת תרבות יוון. תרבות יוון ניסתה להשתלט באופן כפוי על העם היהודי בעזרת גזירות שמטרתן הייתה למנוע מהיהודים לקיים מצוות וללמוד תורה. היוונים ניסו לחסל כל גורם שהיה יכול לגרום לבדלנות של העם היהודי ולהראות את השוני החיצוני שלו(כיפה, ציצית, כיסוי ראש וכו'). קליפת נגה מייצגת את החיצוניות, היא ממקדת את האדם ושואבת את דעתו למיקוד בכל מה שמתרחש בחוץ מסיחה את עצמו מן העיקר- עולמו הפנימי.

התחום בו פועלת קליפת נגה נקרא "תחום הרשות" הוא שם מייצג לכל העניינים שאינם אסורים ע"פ הלכה, אך יש הסתייגות מעיסוק מרובה מדי והפיכתם לעיקר חיי האדם.
לדוגמא - אין איסור על טיפוח הגוף אך באופן מופרז דבר זה יכול להוליד אהבה עצמית שאינה מאוזנת, להפיל את האדם לידי גאווה ולקדש את הגוף במקום את הנשמה.

כאשר אדם נופל אל תוך הקליפה הוא מתעוור לזמן מה, אינו מסוגל לראות את האור האמיתי ומתבלבל- הוא מתחיל לתפוס את המציאות כעיקר ואת עולמו הפנימי כתפל! בהתבוננות מתוקנת על העולם העיקר הוא עולמו הפנימי של האדם והמציאות שהוא חווה היא דרך להבנת מציאות רוחנית גבוהה יותר. כאשר אדם נופל לקליפה הוא בעצם נופל אל החושך אל הפירוד שלו מנשמתו.

הפירוד נוצר מאחר וקמה רשות נוספת חוץ מהנשמה - והיא הגוף לצורך הדוגמא, מכאן שהרשות היחידה השייכת לקב"ה בתודעתו של האדם התפצלה וניתנה  לה חשיבות שאינה במקומה , כלומר רשות אחרת הפכה להיות העיקר בתודעתו של האדם.
 חובתו של האדם היהודי הוא להתעסק במהות ובתכלית האחת והיחידה, ברגע שהוא מאפשר לתחום אחר לקבל חשיבות עליונה שתופסת את מקומה של התכלית האמיתית אז נוצר פתח  שיכול להוביל לפירוד פנימי.

לא לפחד מהאור..

יש לשים לב ולהתבונן במציאות המוצגת כ"נוחה" ו"נטולת תלונות", מאחר ודייקא יכולה לצייר תמונה פנימית הפוכה לחלוטין בה האדם מתעלם לגמרי מכל הגורמים המצרים לנפשו, ומעדיף לא להתבונן על המכשולים, לרוב מתוך חוסר יכולת או פחד להתמודד עם האמת. הרצון המפעיל אותו יהיה שמירה על הרמוניה, אשר באופן לא מתוקן יכול להופיע אצל רבים מבני האדם בתור תסמין "הימנעות ממלחמות”, יהיו אלו פעמים בהן אנו נוותר ונתעלם, נשים בצד וננסה להדחיק את הכאב ולא להתעסק בו כדי לא לפתוח חזית חדשה, מעין הפסקת אש מדומה ומדומיינת. אל לנו להתבלבל מצבים אלו של הדחקה והרדמת מערכות בנפש יכולה להזיק אף יותר מאשר התמודדות עם רגשות ודפוסים שליליים אחרים. כאשר אדם מתעלם מרגשותיו וממציאות חשוכה מסוימת לאורך זמן כך גדלים הסיכויים שהנזק לאדם ילך ויגדל ואף הזמן יתארך לכדי שנים.

עדיף לאדם להסתכל לאמת בעיניים ולדעת בלב שלם כי תמיד יש סיכוי לשנות, ולהתעלות.

במצבי חושך יודע האדם כי יש מקום אחד אמיתי בליבו ונפשו, תפילה אחת המקוננת עמוק בנפשו הנאבקת לפרוץ החוצה בפריצה אדירה, לכן באותם רגעים של חושך תפילתו האמיתית , תפילה אותה האדם אינו שומע באוזניו אלא היא נאקתה של נשמתו אל הבורא "האר אפלתי".

 הדעת היציבה של האדם מסוגלת לסייע לו להגיע לבירור שלם של האמת היחידה, כאשר היא מתגלה לו כאור בתוך אפילה גמורה. הדעת היא האמונה, כאשר אדם משתמש באור החכמה שקיבל ומפרק לפרטים את חוויות חייו, הוא יכול לפעול עם הדעת שלו- היא החשיבה והשיקולים הנכונים של האדם מנקודה של אמונה בריאה ועליונה. לדעת אמיתית ניתן לזכות רק ע"י הכנעה אל המציאות, קבלה שלה כמו שהיא עם כל הנספחים הנלווים, והודיה על כל גל שעובר עלינו. מכאן שעיקר העבודה של האדם במשך שנות חייו היא עבודת המודעות: פיתוח המודעות הרגשית והשכלית של האדם ע"י חכמת חז"ל, הקבלה והחסידות המסייעים לנו לגלות מקומות בנפש שדורשים התיחסות, תוך בנית כלים המאפשרים לאדם התמודדות עם מציאות חדשה.

 כיצד אנו יודעים שהאמת היא האור?

 גימטריא של המילה אמת גם היא 9 כמו הגימטריא של המילה אור, כאשר האדם עבר וחווה בחייו אמיתות שונות , ע"י חקר אמונותיו וחיפוש רוחני המתפרש על פני רבדים רבים הוא מסוגל להגיע אל אור אמיתי כאשר הוא פוגש באמת הפנימית שלו. האמת של האדם מתגלה לו ברוב הדרה כאשר הוא מחובר אל האמת היחידה – אל נשמתו שמאירה לו בחסד רב. לכן אותו יהודי התר ומחפש אחר האור יגיע אליו כאשר יגע בנקודת האמת שלו.

חיבור אל הנשמה יוצר תנועה של אור בנפש הן תחושות השמחה , אהבה והשפעה. יש להבין את התנאי ההכרחי לקיום התנועה הרוחנית - כי ללא חיבור אל האמת לא ניתן להגיע לחיבור אל הנשמה.ולכן מי שמוכן לוותר על האגו ולהתמוד עם האמת "מכוערת" ככל שתהיה וכואבת ככל שתכאיב אותו אדם יוכל לוותר על הכאבים האישיים שלו על מנת להגיע לחיבור עם בוראו. עצם הזיהוי של האמת כטובה והמוכנות להתמודד איתה יוצרת לאדם כלי חשוב איתו ניתן להתחיל לעבוד.

 "דע, שבכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך החושך, ככתוב: "בצר הרחבת לי". וצריך האדם להתבונן היטב ולחפש אחר ההרחבה שבצרה, ומתוך כך יהיה לו קל יותר להמשיך ולחזק את עצמו ולהגיע לשמחה”(רבי נחמן מברסלב).

 

הביטול אל האמת גורר לעתים תגובה של צער ועצבות בנפש האדם, אנו למדים ממקורותינו שעצבות היא לשון "עיצוב", בזמנים בהם האדם מרגיש עצבות אלו זמנים אשר מסייעים לאדם לבנות את הכלי הרוחני שלו ואף מרחיבים את הקיבולת שלו לשפע רוחני. העצבות או מדרגות השפלות ונמיכות הרוח הינן סימן היכר לכך שהאדם עומד לעלות מדרגה רוחנית והוא עתיד לקבל שפע רב יותר. כאשר אדם נוגע באמת הוא מרגיש את זה בגופו, ובליבו, ואלו הם הסימנים שהשחר עומד להפציע על חווית החיים. כאשר אדם שרוי במצב תודעתי של חיבור אל אור עליון הוא מסוגל לקבל ולהכיל את אמיתות העולם, עליו לשמור על דעתו נקיה על מנת לדבוק באמת האחת שמנחה אותו ולנצל כל רגע לתפילה ותחנונים מעומק הלב.

אור הגנוז

 כ"ה באלול הוא יום בריאת העולם, חנוכה נקרא כך משום שבני ישראל חנו בתאריך זה כ"ה בכסליו, החניה שעשו בני ישראל היתה כמובן חניה רוחנית, עצירה להתבוננות.

אז בואו נתבונן אל יום בריאת העולם...

 בתחילת ספר בראשית מסופר לנו על המעשה הראשון שעשה הקב"ה כאשר ניגש אל מלאכת הבריאה, הוא הבדיל בין יום ולילה -ליום קרא אור ולחושך קרא לילה. אך המאורות – השמש הירח והכוכבים נבראו רק ביום הרביעי לבריאה שנאמר:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה … וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים "

אנחנו מאמינים כי מקור האור הוא השמש, לא? אז על איזה אור מדובר בתחילת הבריאה אם השמש נבראה רק ביום הרביעי?

 האור שהופיע בשלושת ימי הבריאה הראשונים נקרא ה"אור הגנוז" הוא אור שאין לנו שום השגה בו ואיננו יודעים כיצד הוא נראה או מרגיש. תודעתנו מוגבלת אך ורק למה שאנו מצליחים לתפוס בשכלנו, אך האמת לאמיתה שאם אנו מתבוננים מנקודת האמונה, אנו מזינים חלק במבנה הרוחני שלנו שאיננו מודעים אליו כלל. את טעם אור הגנוז אנו חווים בימות החנוכה, ההתבוננות בנרות הדולקים מגלה לנשמת האדם את האור הגנוז מתחילת הבריאה. גם אם איננו יודעים מה הוא כיום, לעתיד לבוא יתגלה האור הגנוז, אך אנחנו יכולים כבר עכשיו לחוות את המתנות הנפלאות שמשפיע עלינו הקב"ה בימי החגאלו הימים החשוכים ביותר בשנה כולה, ומבחינה רוחנית ימים אלו מוארים באור עליון של חסד והשפעה עלינו להתכנס ולהתפלל, להתאחד , ולאהוב אלו שמונה ימים של עבודה רוחנית שעיקרה תפילה והודיה.

האור של חג החנוכה הוא אור המושפע עלינו מהשמים, הצינורות פתוחים ושערי שמים מחכים לתפילות של עם ישראל. אם האדם מתאמץ ומתיגע בחג החנוכה להתפלל ולעשות מעשי חסד, האור של החג נשמר לו לכל השנה כולה להאיר את דרכו בחכמה ואהבה, במידת הרחמים והשפע העליון. יהי רצון שנזכה למשוך את אור החג על כל ימות השנה, חג שמח ומתוק !

תגובות (0)

נשמח לראות את תגובתכם

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

evolotion

כניסת חברים