סיפור אישי

קטגוריה: שונות

סיפור אישי

בוקר השעה 4:30 צריך לקום מהר, “מודה אני".. אני ממהר להתלבש, יש להספיק הרבה, ברכות השחר , מקוה, תפילה. טוב להגיד ברכות השחר בכונה בלי מחשבות, מהר מהר. למקוה, מקלחת מהירה, טבילה ומהר לתפילה שאספיק להגיד קורבנות.

 

טוב אני מגיע. במשך כל התהליך כל המחשבות שעוברות לי בראש הן בעיקר "אני לא מספיק טוב", מה שאני עושה זה לא מספיק בגלל זה אני לא מקבל את מה שאני רוצה לקבל.

זה לא כל כך ברור מה אני רוצה לקבל אבל אני רוצה שפע שהכל יהיה לפי מה שאני רוצה, שיהיה לי כסף, מעמד,חשיבות שאזכה ללמוד 18 שעות ביום וכד'.

אז כל מה שאני עושה זה לא מספיק טוב, קמת מאוחר מדי, למה לא קמתי בחצות? למה לא למדתי מ-2:00 בלילה? למה אני אומר ברכות השחר בלי כוונה? הייתי במקוה או ובמקלחת יותר מדי זמן? למה אני לא אומר את כל מילות התפילה? למה אני הולך לעבודה ולא לומד בכולל? אני רוצה לדעת הלכה אז למה לא נותנים לי ללמוד?

 

אני מסתובב עם הרבה רגשות אשמה רוב היום, שאני לא מספיק טוב, שצריך לעשות יותר.

ואז נתקלתי במודעה של 'נקודת אמת' , התעניינתי, נראה נחמד, אולי אזמין אותם לביתי לתת הרצאה?

חקרתי קצת ואיבדתי ענין.

לאחר כחצי שנה יצאנו לטיול בצפון והחלטנו לבלות שבת באור הגנוז. התקשרתי לחבר מהישוב שאני מכיר והוא הזמין אותי לבוא להתארח. ביום שישי התקשר החבר והודיע לי שהוא ומשפחתו יוצאים לשבת מחוץ למושב והוא יארגן לי אירוח אצל משפחה אחרת לסעודת השבת. לאחר שהגעתי הודיעו לי שביום שישי אתארח אצל משפחת גרליץ ונתבקשתי לחפש את הרב גרליץ בתפילת מעריב. בתפילה לא מצאתי את הרב אשר אך בלילה לאחר שהודרכתי לגהיע לביתו התחלנו לשוחח כל אחד על חייו ועיסוקו , מה אני עושה ? ומה אתה? וכד', התברר לי שהרב אשר גרליץ הוא זה שמיצג את נקודת אמת.

מיד פניתי לאשתי , 'אני לא מאמין! רציתי להזמין אותם אלינו הבייתה ואנחנו יושבים אצלם עכשיו!' בשבילי זה היה יותר מצירוף מקרים, הקב"ה רצה להגיד לי משהו, אולי אני כן צריך לבדוק את הענין יותר לעומק.

 

עדיין היו לי ספיקות, הלכתי לדבר עם הרב מרדכי שיינברגר, ועם הרב שלי והחלטתי ללכת לסמינר לבדוק.

לסמינר הגעתי עם ספיקות, אני בתור בעל תשובה טרי "יודע הכל", אני הולך בדרך השם יש לי סדרים, לימוד, תפילה, מה בדיוק אני צריך? אולי בריאות? מכיון שהנפש משפיעה על הבריאות אולי אהיה יותר בריא? פחות עייף, יותר כוח לימוד, בלי כאבי בטן וכד'. טוב, נראה.

 

המציאות הייתה שונה לגמרי, גיליתי את עצמי וזאת לא הייתה תמונה יפה, אני מלא נגיעות ופניות החיים שלי מסתובבים סביב "אני" אני רוצה כבוד, חשיבות, אהבה, וכדי להשיג מה שאני רוצה אני מנסה לרצות את כל העולם אני מנסה להיות טוב עם כולם לא משנה עם מי. המציאות שנוצרת היא שאני פוגע באחרים אי אפשר לרצת את כולם. ההכרות הזאת עם האני ה"לא כל כך יפה" הייתה קשה אבל לא בלתי אפשרית.

יש הבטחה לאור שההבנה תגיע ויש דרך עבודה להשתנות ולחיות בלי רגשות אשמה שאני לא מספיק ולא בסדר ולא..ולא..

 

ואז הזה הגיע הפגישה עם המימרא המאירה, שבה הקב"ה מסביר ל מה הוא רוצה ממני אני מבין, אני בעצם בסדר, והקב"ה איתי וכל מה שאני צריך לעות זה להתבטל לקב"ה ולעשות מה שהוא רוצה, לא לעבוד בקיצוניות לעבוד בשמחה. טוב זה לא קל אבל יש כיוון, יש עבודה, יש תקווה..

תגובות (0)

נשמח לראות את תגובתכם

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

evolotion

כניסת חברים