ילדים ומימראות

קטגוריה: חינוך ילדים

ילדים ומימראות

 כבר זמן רב אני מרגיש שיש לי מחסום רגשי עם אחד מילדי. ברוך ה' אני ואשתי בורכנו במס' ילדים מקסימים, אך עם אחד מבני אני מרגיש שהוא פשוט יכול להוציא אותי מדעתי.

כל דרך ההתנהלות שלו יכולה להטריף אותי, ואני מרגיש בלב שבור את הקרע שהולך ומתעצם.

כבר מרגע ההשכמה בשעות הבוקר, אני נדרש להשתמש ב'שפכטל' על מנת להעיר אותו ליום הלימודים, ומתפלל שיזכה לאותה דביקות בעבודת ה' כמו הדביקות שיש לו עם המיטה.

מדי יום ביומו אני נתקל בתרחיש החוזר על עצמו, כאשר ההסעה צופרת מפתח הבית, הילד מתנועע בכבדות ובחוסר רצון נדמה כאילו הוא מייצג את תנועת ה"אוף".


 כבר זמן רב אני מרגיש שיש לי מחסום רגשי עם אחד מילדי. ברוך ה' אני ואשתי בורכנו במס' ילדים מקסימים, אך עם אחד מבני אני מרגיש שהוא פשוט יכול להוציא אותי מדעתי.

כל דרך ההתנהלות שלו יכולה להטריף אותי, ואני מרגיש בלב שבור את הקרע שהולך ומתעצם.

כבר מרגע ההשכמה בשעות הבוקר, אני נדרש להשתמש ב'שפכטל' על מנת להעיר אותו ליום הלימודים, ומתפלל שיזכה לאותה דביקות בעבודת ה' כמו הדביקות שיש לו עם המיטה.

מדי יום ביומו אני נתקל בתרחיש החוזר על עצמו, כאשר ההסעה צופרת מפתח הבית, הילד מתנועע בכבדות ובחוסר רצון נדמה כאילו הוא מייצג את תנועת ה"אוף".

מתוך הרגשה של גזר דין מוות הוא מדדה אל עבר הדלת כאשר לפתע פתאום הוא נזכר ששכח לארגן דבר חשוב ביותר ללימודים. וכך כל בוקר חוזר ונשנה, ההסעה צופרת בקוצר רוח והוא בניחותא, מחויב לקצב האישי שלו כאילו מעוניין לאחר בכוונה תחילה. הלחץ המציף אותי משתחרר ברגע שהוא יוצא מהבית.

עצימת עיניים ואנחת רווחה, מה אני עושה לא בסדר?

לאחר תיאור קצר של מציאות הבוקר, להלן מבט חטוף בחווית החיים של אחר הצהריים:

כאשר הוא חוזר מהחיידר כולו רק רטינות "אוף מחר יש לנו מבחן..” “אוף המלמד הזה מעצבן אותי..” כל השקפתו היא ברוח שלילית. לעתים כאילו בכוונה הוא מקים רוח סערה סביבו ומציק לכולם עד לבכי ולצעקות על מנת שכולם ירגישו ויראו כמה רע לו.

ו "למה האוכל לא מוכן? אני רעב!” “ולמה נתנו לאח שלי יותר בצלחת?”, חווית החיים והמציאות שהילד משרה בתוך הבית אינה נעימה ושלילית. ההשפעה יכולה להיות על אחיו ואחיותיו ועל התנהלות כללית של הסביבה.

כאשר אותו ילד מתבקש לעזור הוא דבוק לענייניו, לרוב ספר הקומיקס שלו ואין דבר שיכול לעניין אותו או למשוך את תשומת לבו.

החלטתי להתבונן ברגשות שאותו ילד מעלה בי, החלטתי שאני לא מפחד לגלות את האמת שאמצא בתוך תהליך ההתבוננות, אבל ידעתי עמוק בפנים שאין מנוס, חייבים לטפל בחסימה הרגשית ולהבין מה השורש להתנהגות ולאוירה המתוחה בבית.

זיהיתי שהוא גורם לי לכעס, ואפילו לשנאה כלפיו, רגשות המעלים בי זעם ומסוגלים להרתיח כל חלק בגופי.

נבהלתי מעוצמת הרגש השלילי שחוויתי, היה לי מאוד קשה לקבל בעצמי רגשות כאלה כלפי אחד מילדי.

בתהליך ההתבוננות לאחר שאיפשרתי לעצמי לקבל את קיומם של רגשותי השליליים כלפי בני, החלטתי כי אנחנו הולכים להתחיל לעשות עבודה נקודתית בהתיחס למקרה:

א. החלטתי להתחיל להתפלל על אותו מערכת היחסים בינינו באופן נקודתי, תפילה מעומק הלב המבטאת את רצוני העז לכך שה' יתברך יעשה עימנו חסד ויפתח את לבי אל אותו הילד ויעזור לנו להתקדם ולהפיל את החומות בינינו.

ב. החלטתי לגעת בשורש העניין, בשיטת נקודת אמת. מכאן שהשאלה הראשונה שעליי לשאול את עצמי היא :

על מה הילד הזה לוחץ לי שמביא אותי לכזאת נקודת רתיחה?”

זיהיתי בעצמי את הרצון הפנימי המחשיך שלי, את אחד החסרונות הגדולים יותר שאני מנסה למלא והוא הרצון להצליח.

כך לאיטה צפה ועולה המימרא המחשיכה : “אני כשלון"

ילדים הם חדי חושים במיוחד ואינטואיטיביים מאוד, ביכולתם לקלוט באופן רגשי את המתרחש מתחת לפני השטח גם אם אינם מודעים לכך. לכן אם ההורה מגיע ממקום בו הוא ירצה למלא חיסרון אישי שלו הילד ירגיש את זה ולכן יפעל בדיוק בצורה ההפוכה למילוי רצונות הוריו. כלומר אם יש רעש בבית וההורים צורחים כי הם מעוניינים בשקט, רוב הסיכויים שהשקט ישרוד זמן קצר ובמהרה הרעש והבלגן יחזרו לפקוד. אך אם ההורים יהיו מוכנים לעשות עבודה ולוותר על הרצון לקול דממה דקה, ולתעל אותו לרצון להבין את הילדים ואת הסיבה להתפרעותם, תוכל המשפחה להנות מאוירה נעימה בבית, ובסופו של דבר אולי אפילו ההורים יוכלו למצוא את עצמם בתוך רעש השחוק של ילדיהם.

כאשר התבוננתי במימרא המחשיכה הבנתי שאותו ילד גורם לי להרגיש שכל מעשיי, פעולותי, וטרחתיאינם נחשבים בעיניו, הוא גורם לי להרגיש שאני כישלון. ואפילו הרצון הבסיסי ביותר שהוא יספיק ויגיע בזמן להסעה בבוקר קשור לתפיסת העולם המחשיכה שלי להיות הורה מוצלח ולא להיכשל.

כלומר: כהורה – גם אם הצלחתי להוציא אותו להסעה בזמן וגם אם לא אני מרגיש כשלון. אם הצלחתי להוציא אותו בזמן אל ההסעה תוך כדי צעקות ומריבות כאשר צל הבריחה של ההסעה מרחף מעלינו אני עדיין מרגיש כישלון מאחר ותרחיש בוקר חוזר ונשנה כנ"ל הינו סיוט גמור.

ואם הוא איחר ולא הגיע בזמן, אז שוב איך נכשלתי כך?

הפחד הכי גדול שלי הוא שבני יעזוב את הדרך שהתוויתי לו, את העולם הנפלא שהוא זוכה להכיר, את העקרונות והערכים השלמים לחיים בריאים, כי אם הוא יעזוב את הדרך, אז אני כשלון.

כלי ההתבוננות עזר לי להביט בנקודת המוצא בעבודה שלי מול אותו הילד. הבנתי שכל החיפוש שלי סובב אחר הצלחה האישית שלי ולא אחר טובתו והצלחתי של בני.

בעתים בהן האדם פועל מנקודת מוצא מחשיכה כלומר מתוך רצון אישי להצליח וכאשר הוא מביא אותה מערכת יחסים עם אחד מילדיו, לעולם המציאות תזמן לו את האירועים שיאותתו לו שהוא אינו פועל מהמקום הנכון.

אם האדם מזהה את המסר שמועבר לו באותם הנסיונות הוא יכול להתחיל לעבוד על שינוי הרצון והכוונה שלו, ואם האדם אינו זיהה כי הוא פועל מתוך רצון לקבל לעצמו רווח כלשהו (הצלחה, אהבה, קיום וכו') המציאות תמשיך לזמן לו את אותם מקרים שיסמנו לו להסתכל ולברר את כוונותיו ורצונותיו, אלו הם המניעים המפעילים אותו.

בכח המציאות להראות לאדם את נקודת הכשל שלו, ולכן התרחיש הוא בדיוק הפוך לרצון: אם האדם ירצה להצליח התרחיש יגרום לחווית חיים של כשלון.

הילד מרגיש שההורה לא באמת רוצה את טובתו, אלא את הצלחתו שלו, ההורה רוצה להיות הורה מוצלח.

הזיהוי הזה כמו הלם בי כרעם ביום בהיר ועזר לי להבין שהבעיה היא לא בילד אלא בי, החלטתי שמעכשיו אני רוצה להבין את בני, לגעת ברגשותיו, לדעת מה הוא מרגיש באמת ומה מציק לו כדי שאדע איך להתייחס ומה אני יכול לשפר בעצמי כדי להיטיב לו ולדאוג לטובתו.

לכן בניתי שאלון קצר המורכב ממספר שאלות שיוכל לשקף תמונת מצב פנימי של עולמו של בני, כך נוכל לראות מה הרצונות שמניעים אותו וכיצד מתעלים את השליליים שבהם למקום חיובי יותר.


1377494 color pencils

אולי בדרך של עבודה משותפת גם אני וגם הוא נוכל להתקדם אחד דרך עבודתו של השני. כאשר אני בתור הורה אוכל להבין ולהכיל את בני, תהייה לי את האפשרות לשוחח איתו בכנות ולהציע לו את העזרה הנכונה בדרך שלא תסגור ותרחיק אותו ממני, ואילו על ידי כך שאוכל להעניק לבני את תשומת הלב הנחוצה לו בדרך שלא תלחץ לו על הנקודה המחשיכה בנפשו הוא יוכל להגשים את הפוטנציאל שטמון בו ע"י כלים חיוביים.

קבענו זמן איכות רק אני והוא, אחד הזכרונות הצרובים במחשבתי הוא הניצוץ שהיה בעיניו של בני כאשר בישרתי לו שבעוד מספר ימים נבלה רק אני והוא שעה שלמה יחד. השמחה שראיתי בעיניו ההתרגשות והציפיה לאותו יום היו מרגשות בעינייעד כמה ילדי צמא לתשומת הלב וליחס האישי ממני, אבא שלו.

אט אט שמתי לב שכל השבוע כולו גם אצלי בלב ישנו ניצוץ של ציפיה לפגישת האיכות שלי עם בני, מעין סקרנות פנימית.

כאשר הילד מזהה פעולה עקבית המתבצעת כלפיו היא מעניקה לו חוויה של בטחון, כאשר ההורה עקבי בזמן האיכות עם הילד ומכבד את זמנם, כלומר הוא פנוי בלבו ובמחשבתו אך ורק לילד. אותה תחושה מועברת אליו ומעניקה לו חווית חיים מחזקת, הוא מרגיש בטוח ויכול להיפתח באופן כנה וע"י כך לפתח את כשרונותיו עוצמותיו ועולמו הפנימי.

ע"י הפעילות הנוגעת בעולמו של הילד מול ההורה הוא מרגיש שהזמן הוא רק שלו, תשומת הלב מופנית אליו וההורה אינו טרוד בהפרעות חיצוניות, עובדה המאפשרת לו להיפתח באופן כנה עם ההורה ללא חשש לקטיעת התהליך ע"י גורם חיצוני.

כשהגיע סוף סוף רגע הפגישה דאגתי שתהייה אוירה נעימה בבית, הצלחתי למצוא זמן בו כל שאר הילדים נמצאים בפעילויות, הכנתי לכל אחד מאיתנו כוס שתיה וקצת חטיפים שאהובים עליו.

ישבנו ושוחחנו, הגשתי לו את השאלון ועברנו על כל שאלה יחד, הסברנו אותה והילד ענה את תשובותיו, כאשר הוא נחסם ולא ידע מה לענות עזרתי לו לדייק את המלים ולתרגם את תנועות נפשו למלים שיוכלו לצייר את הציור הפנימי שלו.

השאלות נסובו על עולם הרגש והסביבה החיצונית של הילד למשל:

איזה רגשות הוא חש?

 

באיזה איבר או מקום בגוף הוא מרגיש את התחושות האלו?

 

מול אילו דמויות בחייו הרגש מופיע בעיקר?

 

מה הוא הכי פוחד שיגלו עליו?

 

מה אבא ואמא חושבים עלי?

 

מה אני רוצה שיחשבו עלי?

(לקוח מתוך ה'שאלון לזיהוי המימרא של הילד' מתוך החוברת "חינוך ילדים בשיטת נקודת אמת" )

התהליך היה מדהים גיליתי ילד שתפיסת החיים המחשיכה שלו היא שהוא כשלון ושהוא לא אהוב, הרגשות שהוא חש שמלווים אותו הם כעס ועצב, הכאב הפיזי מופיע בעיקר באיזור הצלעות ובמפתח הלב.

לכן כל פעולותיו הן להשיג את תשומת הלב בדרך השלילה, הוא מרגיש שאם אבא לא כועס עליו הוא לא מקבל תשומת לב, לכן הדרך שלו היא להכעיס אתההורים מאחר ולאחר מכן ההורים מפייסים  אותו והוא מקבל תשומת לב לזמן רב יותר.

חווית החיים של הילד היא שהוא לא אהוב, ולכן את האהבה ותשומת הלב הוא מקבל בדרך השלילה.

חווית חיים עקבית ומאוזנת עוזרת לילד להיות מכיל וקשוב לעצמו ,סביבתו ולחבריו, מעודדת אותו למעשים טובים ועזרה לזולת. כאשר הילד מקבל את תשומת הלב לה הוא זקוק מסוגל לפעול ממקום שליו בתוך נפשו ואינו מרגיש את הצורך העז לרדוף אחרי תשומת לב ולהשיג אותה בדרכים שליליות.

כמו כן חווית הבטחון, התחושה שההורה הוא משענת, וגם אם טעה יוכל להתוודות על טעויותיו בכנות ובפתיחות ולבקש עזרה.

אותה חווית חיים מסוגלת להגיע ע"י עקביות וזמן איכות, כלומר היכרות אישית של הילד עם ההורה יכולה לסייע לדפוס התנהגותו בעולמו הפנימי וכמו כן בחיצוני.

זה היה עוצמתי ביותר עבורי, הרגשתי שאני מצליח להבין אותו ואת המקום שהוא פועל ממנו, מקום כל כך עמוק וכן בסיסי בנפש האדם, הרצון לאהבה פשוטה, יחס, תשומת לב, וחיבוק .

לכן שאלתי אותו :

מדוע שלא תקבל יחס דרך מעשים טובים?”

תשובתו של הילד הייתה שאם הוא עושה מעשה טוב הוא מקבל יחס טוב לזמן קצר ואז כולם שוכחים את המעשה הטוב שהוא עשה וממשיכים בעיסוקיהם. ואילו אם אבא ואמא כועסים עליי אז אח"כ הם באים לפייס אותי וכך אני זוכה לתשומת לב מרובה יותר.

שאלה נוספת ששאלתי אותו על מנת לדייק את הדרך בה הוא יכול לקבל אהבה, על מנת שאוכל לספק לו את האהבה שהוא צריך עליי לדעת כיצד הוא מרגיש אהוב:

איך אתה מרגיש שאוהבים אותך?”

תשובתו הייתה: "כשמקדישים לי זמן, כשיושבים ומדברים איתי בנחת כשמחמיאים לי ומראים לי שאני יודע"

 1118479 block srb

מכאן למדתי שכל רצונו של בני הוא קטן ובסיסי ביותר, הוא אינו מבקש צעצועים חדשים או ממתקים, אינו מבקש אף דבר חומרי זה או אחר אלא רק את היחס ותשומת הלב ממני. כל מה שהוא רוצה הוא בעצם הרצון של כל אחד מאיתנו שיכילו אותו ויקשיבו לו, שיראו לו שהוא טוב ושהוא יודע, שיחזקו אותו ויאהבו אותו ללא תנאי.

בני היקר ביטא את הרצון האמיתי החבוי בו שגורם לו להתנהג בדרך כזו שיוצרת אוירה כה שלילית אך כאשר החלטתי שאנחנו עושים עבודה שורשית, הצלחנו אט אט לגשר על הפערים בינינו ולהגיע לידי תובנות רבות.

 

המימרא המאירה היא תפיסת העולם בה טמון המסר לשליחות האדם, ומסייעת לאדם לסגל כלים המתאימים לו באופן אישי ע"מ לפעול מתוך חיבור אל הנשמה. הרצון הספציפי במקרה זה של ההורה כלפי בנו הוא לשנות את הרצון מרצון לקבל הצלחה כהורה ולא להיכשל, לרצון לטובת בנו מתוך דאגה ואהבה אליו ורצון לעזור לו להשתחרר מהדפוסים השליליים המזיקים להתקדמותו. החיבור לנקודת האמת הינו בחירה ברצון ממנו אנו פועלים בעולם:  האם אנחנו רוצים לקבל על מנת לקבל (המחשיכה) או לקבל על מנת להשפיע (המאירה) ?

 

הבנתי איך להעניק לבני את תשומת הלב הנכונה שתוכל לעזור לו להתקדם ולהתפתח וכן תוכל להראות לו שהוא אכן אהוב. הפגישות הפכו שבועיות ועקביות, וכך יכלתי לצפות בתהליך מהצד ואף לעבור אותו בעצמי יחד עם בני.

התחלתי לזהות מהיכן אני פועל האם אני פועל מהמחשיכה שלי שהיא "אני כשלון" ומחפש אחר הצלחה, או שאני רואה את טובת ילדי שהיא לעזור לו להרגיש אהוב.

למדתי איך לסגל גישה חדשה של התנהלות,הבנתי את שורש הרצונות המניעים אותו לדפוס שלילי, וכאשר הוא מקבל את היחס הנכון לו הוא מתמתן והתנהגותו השלילית מתועלת למקום חיובי ביותר.

כח הבחירה של הילד, ויכולת הזיהוי והאבחנה בין טוב ורע, התפיסה הפנימית בין מה שנכון ומה שלא נכון,מבוסס על היכולת של הילד להכיר ולזהות את הרצונות ותנועות הנפש הפועלים בתוכו.

כאשר הילד יודע להגדיר מתי הוא כועס ומתי הוא עצוב,מתי הוא חש שמחה ומתי אהבה וכו', אז יכולת ההתבוננות שלו מתחדדת ולרבות הימים כן מידת האמת הפנימית וכח הבחירה שלו בעולם.

ע"פ שיטת נקודת אמת בירור הרצון של הילד והמניעים המפעילים אותו הם המפתח לליבו של הילד, ולכן אם מחזקים את הרצון ולומדים לתעל אותו תוך כדי עבודה עקבית קלילה וכיפית עם הילד, הא מצליח לסגל כלי לראיה נכונה של המציאות, וחיבור לרצונות הפנימיים שלו ,כך  מועצם כח הבחירה שלו בעולם.

לאחר שלמדתי מה הוא הרצון הפנימי האמיתי של הילד הצלחתי להבין כיצד אני מצליח להוביל אותו בדרך האמת וכמו שנאמר "חנוך לנער ע"פ דרכו".

ע"פ דרכו יכול להתפרש לשני מובנים האחד הוא ע"פ דרכו של ה' יתברך והפירוש השני הוא ע"פ דרכו של הילד:

בדרך המותאמת לאישיות ולאופי של אותו הילד, לרצונות שאותם הוא מחפש למלא, למניעים הפנימיים של אותו הילד. מאחר וכל ילד הוא עולם בפני עצמו, הוא נשמה, ולכל נשמה דרך משלה לשליחות בעולם ואוחזת בכלים ומתנות שניתנו רק לה.

תהליך זה המוצג בצורה של סיפור אישי  מאיר על חשיבות  גילוי המימרא המחשיכה שלי כהורה ושל ילדי, ועשוי לעזור לנו להבין את עולמו הפנימי של הילד.רק לאחר שזיהינו את השורש שלנו ולמדנו לעבוד עם הפנימיות ועולם הרגש של הילד ,אפשר לנסות לעזור לו באמת ממקום נכון, ויש בכוחנו לאהוב אותו למרות ה"הצגה" החיצונית שהוא מציג ולהבין את התנועה שלו בנפש.

לסיום מה שנותר הוא לשיר את המימרא המאירה ולהודות לה' יתברך על כל החסדים שעושה עימנו, ושבזכות ילדינו אנו זוכים לגלות את עצמנו באמת.

(טיפים נוספים ומאמרים מלאים בחוברת "חינוך ילדים בשיטת נקודת אמת")

תגובות (0)

נשמח לראות את תגובתכם

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

evolotion

כניסת חברים